איזי היקר,

כל זמן שעובר בלעדיך מרגיש כמו נצח כל דבר מזכיר אותך, אתה חסר בכל יום, לצאת לחצר ולא לראותך, כל בוקר מתרוצץ בין ביקור בוקר אצל אימך, לוודא מה שלומה, לעיסוק המשק, לרתום את הטרקטור לריסוס או לעלות על הטנדר לבדיקה מה נעשה במשק.

בניך האהובים ניר ויניב ממשיכים את מפעל חייך למשק לולים עצמאי וכיום מתנוסס בגאווה לוגו וחותמת אשר    מוטבעת על כל ביצה. מטע האבוקדו שסייעת לניר לטעת ולטפח עולה ופורח ונותן פירותיו.

נדיבותך הרבה, לסייע לכל נזקק ולמתן בסתר לא פסקה, גם כאשר אתה אינך היא נר לרגלינו. רק בעקבות מותך נתוודענו להיקפה האמיתי.

הרוח והמורשת של אהבת האדם, החמלה, הצניעות והנדיבות שאפיינו אותך בחייך ממשיכה ומתקיימת ומורגשת בכל הסובבים אותנו.

אוהבים ומתגעגעים